חרדת טיסה

טיפול בחרדת טיסה הינו אחד מתחומי טיפול בחרדות. חרדות נפוצות נוספות הן חרדת בחינות, חרדת נהיגה, פחד קהל, חרדה חברתית, פוביות שונות ועוד. כיום ידוע כי הטיפול היעיל ביותר בחרדה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בשיטה זו מתמקדים בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות תוך הגברת מודעות לדפוסים לקויים והקניית דפוסים יעילים במקומם, כמו גם שימוש בשיטות הרפיה ובחשיפה מבוקרת והדרגתית, בדמיון ובמציאות.

טיפול בחרדת טיסה כולל מספר שלבים:

• שינוי דפוסי חשיבה לקויים כמו הערכה מוגזמת של סכנות וטרדות ועיסוק מופרז באסונות, כמו גם שינוי התנהגויות מגבירות לחץ. 
• הגברת מודעות להשלכות החרדה, גופניות ונפשיות כאחד. 
• הקניית שיטות הירגעות- כישורי הרפיה ונשימה מודעת ויצירת דימויים מרגיעים.
• חשיפה הדרגתית ומבוקרת לטיסה, הכוללת סימולציה בדמיון של התארגנות לקראת הטיסה, שהות בשדה התעופה, עלייה למטוס, המראה, טיסה ונחיתה. במידת הצורך ניתן לערוך גם סימולציה ממשית כמו נסיעה לשדה התעופה, שהייה במטוס ועוד.

טיפול בחרדת טיסה ניתן לקיים במסגרת של טיפול קצר מועד וממוקד (שבועות ספורים) או לשלבו בטיפול מעמיק יותר. כמו כן, ניתן לשלב בטיפול כלים טיפוליים כמו דמיון מודרך, פסיכודרמה, קלפים טיפוליים, EMDR ועוד.

שבה מטיסה כותבת לי

התיאור הבא ממחיש התמודדות עם חרדת טיסה.

היי תמר,
הנה החוויה שלי משתי הטיסות.

ביום טיסת ההלוך התעוררנו נורא מוקדם אחרי לילה שבו בילינו עם חברים. הייתי מאוד עצבנית בבוקר וידעתי שזה בגלל הטיסה. את רוב העצבים הוצאתי על הבעל שלי ועל נהג המונית שאיחר. לאחר שהגענו לשדה הלכתי לשירותים הרבה פעמים להפיג את הלחץ אבל לא הייתי רגועה. לבורדינג הגענו אחרונים, הנשימה שלי באותו הרגע התגברה והרגשתי פיק רגליים. הסתכלתי על המטוס דרך השמשה ולא האמנתי שהוא יכול לטוס ואני בתוכו. אמרתי לבעלי שאני מצטערת אבל שאני לא מסוגלת לעשות את זה…. הוא מאוד הרגיע אותי ושאל אותי מה לימדת אותי כדי שנוכל לתרגל יחדיו.

אחרי כמה דקות התעשתי ונכנסנו למטוס. קיבלה אותנו דיילת שמייד הבינה במה מדובר. היא חייכה ואמרה שהיא טייסת (רק שבאותו היום היא עבדה כדיילת) ואין לי מה לפחד ושהיא תלווה אותי לאורך כל הטיסה. היא הכירה אותי לשאר הדיילים שהיו ממש נחמדים ולאורך כל הטיסה שאלו אותי איך אני מרגישה ואם אני צריכה משהו. אחד הדיילים ביקש ממני לצייר מטוס, הסביר לי על הכוחות המופעלים עליו ואמר שהוא טס כבר 6 שנים ושום דבר לא קרה. כשחששתי מהרעידות הוא הסביר לי שהמטוס מנסה למצוא את האיזון שלו והכל בסדר.

שלא כמו בטיסות הקודמות, לא הרגשתי שחסר לי אויר. כל הזמן זזתי בכיסא כדי למצוא תנוחה נוחה ומרגיעה, כמו שתרגלנו בפגישות. כל הטיסה מתחתי את הידיים והרגליים שלי והלכתי לשירותים תכופות. אני אפילו זוכרת שאמרתי לעצמי שאני יכולה להמשיך ככה שעות! קראתי עיתון, ראיתי סרט ושמעתי מוסיקה. בהמראה עצמתי עיניים ונשמתי נשימות עמוקות. בנחיתה התרגשתי יותר מאשר פחדתי!
בטיסה חזור הרגשתי שלא הגעתי מוכנה. כבר יום לפני התחילו החרדות (שמחתי שהם הגיעו יום לפני ולא לאורך הטיול, כפי שקרה בפעם האחרונה שטסתי וכל הטיול נהרס לי). שוב הייתי מאוד עצבנית.

ביום של הטיסה הכל הלך על רגל שמאל ולא הרגשתי טוב. הפעם הושיבו אותנו באמצע המטוס והמטוס היה מלא. לקח הרבה זמן עד שהמראנו. אני הייתי מלאת חששות ולמרות שאמרתי לדיילות שיש לי חרדת טיסה, בשל כמות האנשים הן לא ממש ניגשו הרבה, אבל היו נחמדות מאוד. בהמראה הרגשתי שאין לי אויר ובנוסף אני זוכרת שלאורך הטיסה פחדתי מהגובה ולא האמנתי שהדבר הזה שאני נמצאת עליו טס!! המחשבה הזו מאוד לא הועילה לפחד ויותר מכך רק הגבירה אותו!.

בכול זאת נשמתי עמוק לתוך הבטן כמו שתרגלנו ביחד. השתדלתי להתרווח בכיסא, להרפות את הרגליים, הידיים, הבטן והפה. כמו כן ניסיתי להפריד, כמו שלמדתי, ביני שטסה לביני שעדיין נמצאת בשדה התעופה ומרגיעה את זו שטסה. כל הדיבור העצמי מאוד עזר לי להירגע. מדי פעם, כשהפחד התגבר, דמיינתי שאני בקליניקה, זה היה ה- "Safe Place" שלי. מחשבה שהחזיקה אותי היא שהטיסה קצרה (כולה 3 שעות) והמשכתי הלאה. אני זוכרת שהפעם לא חשבתי שאוכל להמשיך הרבה שעות. הטיסה חזור הייתה לי קשה. חששתי בה מאוד והייתי צריכה את בעלי הרבה פעמים כדי שירגיע אותי. בכל זאת אני מרגישה שהטיסה הזו הייתה הרבה יותר טובה מטיסות קודמות.
בכל מקרה, אין לי ברירה אלא להמשיך להתמודד כי אני אוהבת לטייל בעולם וכי הציעו לי לטוס לחו"ל לפרויקטים מעניינים מטעם העבודה.