שיטת אימגו (אימגו-הדימוי המופנם), הנהוגה כיום בטיפול זוגי, מלמדת את בני הזוג להיות מאמני הזוגיות של עצמם. הנחת המוצא היא שיצירת המרחב הנחוץ לדיאלוג פתוח מותנית בהתפתחות אישית, שתושג רק על-ידי הקשבה אמפתית והיענות לצורכי האחר.
תרגול אימגו ממחיש סיבוכים סביב פערים בין ייצוגים פנימיים לבין בן הזוג במציאות. לעיתים קרובות מתארים בני זוג חוויה של "תזוזת קלסתרון" – "אה… הנה אתה כפי שהינך, לא ידעתי…". ברגע זה מתחיל בעצם המפגש האמיתי, ממנו יכולה לנבוע שוב האהבה.
עוד על אימגו ניתן לקרוא בספריו של ד"ר הארוויל הנדריקס, מחבר הספר "לבסוף מוצאים אהבה".
לאחר שנה קשה של זוגיות במבוי סתום והשתהות בצומת ההחלטה האם להלחם על ה"ביחד" או להתגרש, הגענו לטיפול זוגי במסגרתו התנסינו בשיטת אימגו.
בהתחלה לא ממש הבנתי למה זה נחוץ והאמת זה אף נשמע קצת מלאכותי: את מדברת הוא מקשיב, אח"כ הוא משקף מה שמע ממך ובפגישה הבאה מתחלפים.
הכל נשמע פשוט כל כך שלא יכול להיות שאנחנו לא עושים את זה בטבעיות בלי לשים לב בבית. הספיקה לי ההתנסות הראשונה בכדי להבין שלזוג נורמטיבי כמונו, לאחר 15 שנות נישואים, קריירות ושלושה ילדים כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת בטבעיות בבית. רק אחרי שחווים את זה מבינים כמה חסר לנו בבית לשבת זה מול זה בלי ילדים, בלי טלוויזיה, בלי מחשב ובלי טלפונים, להסתכל זה לעיני זה ולומר את שעל ליבנו, והכל בידיעה שהשיחה הזו (להבדיל "מהטבעיות" בבית) לא תתפוצץ, כי החוקיות היא שהיום תורי רק להקשיב או רק לדבר. כל ההתנצחויות נשארות בחוץ. כל מה שארצה להגיד יזכה להקשבה פעילה ואין בזבוז אנרגיה על איך לענות אם יאמר לי כך או אחרת. יחד עם זאת כשהגיע תורו לדבר מצאתי את עצמי בסוג של אי נוחות: מחד גיסא מקשיבה בצימאון לדבריו ולרגשותיו (חיכיתי לזה שנים) ומאידך גיסא מתקשה לשקף את דבריו באופן שיתן לו את התחושה כי הבנתי לליבו.
להרגשתי אימגו זה סוג של אימון במיומנויות תקשורת בסיסיות ופשוטות שלכולנו הן הולכות לאיבוד עם השנים, הילדים והשגרה,
אבל היינו צריכים להתגבר על המבוכה כדי לתת לזה הזדמנות.
אותי זה חיזק והעצים !!!
