בדומה ל"סרטן הנזיר" המשיל את שריונו כדי לגדול ולהתרחב, גם אנחנו, בעת מעבר משלב חיים אחד לבא אחריו, נאלצים להשיל מעלינו שכבות מגן ולהצמיח כסות מתאימה למידותינו החדשות.
יש הטוענים כי מידי עשור נסדק שריון זהותנו ואנו נדחפים לעדכן את ערכינו ואמונותינו אודות עצמנו, אחרים וסדר העולם.
בתקופות המעבר, עד להשגת איזון מחודש, אנו חשופים ופגיעים ועם זאת מסוגלים להיפתח לאפשרויות שלא ידענו על קיומן.
לצד שינויים התפתחותיים פנימיים משפיעים עלינו גם שינויים חיצוניים כמו גיוס לשירות הצבאי, נישואין, הריון והרחבת המשפחה, מעבר דירה, עבודה חדשה, יציאה לפנסיה ועוד.
בשלב מכריע בהתפתחותם יוצאים המתבגרים למסלול בלתי מוכר, מלהיב ומסעיר הדורש, בד בבד, התמודדות עם לחץ רב: משמעת מוחלטת, היררכיה נוקשה, איבוד הייחודיות, חשיפה ללחצים גופניים ונפשיים, פעילות אינטנסיבית ולעיתים עמידה בפני סכנת חיים, חברה כפויה וזרה, וכל אלו תוך ריחוק מהבית ומכל מקורות התמיכה המוכרים.
קשיי הסתגלות למסגרת הצבאית הם טבעיים. הכנה וליווי של המתגייס תוך מתן אפשרות להעלות חששות, סיפוק מידע מוקדם כדי להפיג את תחושת אי-הוודאות וכדי למנוע יצירת ציפיות לא מציאותיות, כמו גם עריכת סימולציות של מצבי לחץ אופייניים, עשויים להפיג חרדות, להקל על ההסתגלות ולמנוע בעיות בהמשך השירות.
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כ"ד).
נישואין הם שלב מעבר מרווקות נטולת אחריות לחיי משפחה המחייבים תכנון לטווח ארוך, עמידה בהתחייבויות וארגון מחודש של סדרי עדיפויות.
על בני הזוג להסתגל לשגרה משותפת ומתואמת של ארוחות, בילויים, ומטלות יומיומיות, כמו גם להעברת הנאמנות ממשפחת המוצא לבן הזוג.
עליהם לגבש זהות זוגית, ללמוד כיצד להגן על המרחב הזוגי ולווסת את הלחצים המופעלים מבחוץ. אלו מחייבים בדרך כלל ויתור על השקעה בתחומים נפרדים כמו בילוי עם חברים, עיסוק אינטנסיבי בספורט או בתחביבים אחרים, לימודים וכדומה.
הסתגלות לנישואין מחייבת התמודדות עם פערים בין ציפיות למציאות. הציפיות שלנו מבן הזוג מושפעות מניסיון החיים במשפחותינו, כמו גם מנורמות חברתיות. תרגום הפנטזיה לאהבה יומיומית דורש מאמץ, בגרות רגשית והשקעה מתמדת.
רבים ממשברי הנישואין נובעים מהתמודדות לקויה עם קשיי ההסתגלות הראשונים. ייעוץ ותמיכה במסגרת טיפול זוגי בתקופת ההסתגלות, יכולים למנוע קשיים בהמשך.
מספרים לנו שילד אמור להיות שיא מימושה העצמי של אישה והגשמת שאיפתו של גבר להמשכיות.
אולם הציפייה לילד אינה בהכרח תקופה שכולה אושר.
המגבלות והקשיים הגופניים, השינויים ההורמונאליים, העייפות, המעקב הרפואי, ההשמנה המלווה לעיתים בקשיים רגשיים, החששות מהלידה המתקרבת ומהאמהות, החרדה לשלום התינוק, שינוי אורח החיים והגבלתם – כל אלו עשויים לעורר באשה ההרה תגובות חרדה ולחץ, אשמה, דיכאון, התקפי בכי, רוגז ועצבנות, שינויים במצב הרוח ועוד.
גם הגבר עשוי להיות מוטרד מהשינויים החלים באשתו. ישנם גברים המתקשים לקבל את ההשמנה, העייפות, הכתמים על העור ולעיתים המגבלות על יחסי המין. גברים רבים מספרים על חששות מנטל ההורות, מהפגיעה בחירותם ואף מאובדן תשומת הלב והחיבה של נשותיהם.
הריון ולידה מפרים את שיווי המשקל האישי, הזוגי והמשפחתי.
תהליך הכנה עשוי למתן תגובות לחץ וחרדה ולהקל על ההסתגלות של בני הזוג. ניתן להסתייע בקבוצות תמיכה, בקורסים של הכנה לקראת לידה (הכוללים מידע אודות תהליך ההיריון והלידה, דרכים להקלת הכאב ולהעצמת תחושת השליטה, סיור בחדרי הלידה והכרת הצוות כדי להקנות אמון וביטחון וכדי לפזר את תחושת אי-הוודאות), כמו גם בתמיכה של טיפול פסיכולוגי.
מחקרים מראים כי שיתופו של הבעל בתהליך ההכנה ללידה מעצים את הגבר ומסייע לאישה לקבל את ההיריון ולשמור על תחושת אופטימיות וביטחון.
הולדת ילד משנה לחלוטין את חיי המשפחה. המערכת הזוגית הופכת למערכת של שלושה כשבמרכזה התינוק, אליו נשואות עיני כל בני המשפחה.
הנטל הפיזי והכלכלי המוטל על בני הזוג גדל מאוד ויחד איתו באים העייפות, המתח, איבוד הפרטיות והשליטה על הזמן, אצל נשים בעיקר – הפסקת עבודה או לימודים, חשיפה מוגברת להתערבות וללחץ משפחתיים, ירידה בהשקעה בקשר הזוגי ועוד.
הורים רבים מרגישים כי הם נתונים במבחן מתמשך וכל מה שקורה עם ילדם הופך עדות להצלחתם או לכישלונם כהורים. המבחן המתמיד עשוי להוביל למתח ולחרדה, להאשמות הדדיות ולמריבות.
רובינו הופכים להורים בתקופה מאומצת ותובענית של רכישת מקצוע, התבססות כלכלית, קניית דירה, לימודים והסתגלות הדדית זה לזו. כיום, מקשה גם הריחוק מההורים על ההסתגלות.
תמיכה, הדרכה ושיתוף יכולים למתן את החרדה, "לנרמל" את התחושות ולהעצים את ההורים כדי שיוכלו להתמודד עם מורכבות משימת גידול ילדיהם.
מעבר דירה הוא שינוי המלווה בהסתגלות של כל בני המשפחה. לעיתים הוא כרוך בשינוי סביבת מגורים ולעיתים אף בשינוי אופי החיים – מהארץ לחו"ל, מיישוב כפרי לעיר, מעיירה לעיר גדולה, מהמרכז לאזור ספר וכדומה.
מעבר דירה עשוי לדרוש ניתוק קשרים מוכרים ויצירת קשרים חדשים, כמו גם הסתגלות למקום חדש, למסגרת חדשה ולעיתים לתרבות או לשפה חדשה.
ככל שהפער בין סביבות המגורים גדול יותר ההסתגלות ממושכת יותר. קשיי הקליטה במקום החדש תלויים גם בגיל – ילדים נקלטים בדרך כלל מהר יותר מהוריהם, בגמישות הנפשית, ביכולת ליצור קשרים חדשים וכדומה.
קשיי הסתגלות עשויים להתבטא בגילויי חוסר ביטחון וחרדה, בירידה בדימוי העצמי, בהסתגרות ובגעגועים, ואצל ילדים בנסיגה לשלבי התפתחות מוקדמים, בתלונות על כאבי בטן או ראש, בעצבנות וחוסר שקט, ולעיתים בהתנהגות תוקפנית.
אופן התמודדותם של ההורים עם המעבר משפיע במידה רבה על תגובת הילדים. הורים המדגישים את החיוב שבמעבר ועם זאת אינם מסתירים קשיים ולבטים, מעניקים לילדיהם מודל של מי שבכוחו להתגבר על קשיים ומסייעים להם להסתגל.
העבודה היא מרכיב מרכזי בזהותנו. היא הבסיס להגדרת עצמיותנו ברמה האישית וברמה החברתית כאחד. השלכות הפרישה לגמלאות – פרידה ממקום העבודה, מחוג העמיתים, מהמעמד ומהתפקיד המוכיח את יכולותינו, ויתור על השכר הנותן להן אישור, ויתור על האפשרות לענות בקלות לשאלה "מי אנחנו?" – כל אלו עשויים לעורר ביתר שאת את השאלה המפחידה "מי אני היום?"
ללא ההצדקה החברתית עלול הגמלאי לאבד את הביטחון ואת תחושת הערך העצמי.
בקרב אנשים למודי אבדנים, יציאה לגמלאות עשויה לעורר כאבים ישנים. אך גם אם שפר גורלנו, אובדן המעמד וההכנסה, הבידוד, חוסר המעש והשעמום, מפילים על רבים חרדה, דיכאון, מרירות וייאוש.
בחברה הסוגדת לנעורים אנו עשויים להרגיש, בגיל 65, שחיינו הסתיימו והגרוע מכל לפנינו.
מחקרים ארוכי שנים מראים כי המיטיבים להתמודד עם גיל העמידה השכילו להיערך לקראת שלב חיים זה מראש, לפתח תחומי עניין חלופיים, לטפח קשרים משפחתיים וחברתיים, ליזום מעורבות קהילתית, לשמר חיוניות גופנית ומינית, להמשיך ללמוד וליצור- ובכך קראו תגר על ההשקפה הרווחת.
השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.
בעיני נשקפים
הנופים .
ודרכים שעברתי
יישרו צעדי –
עיפים ויפים .
אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך –
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.