פחד גבהים למשל, קיים במידה זו או אחרת כמעט אצל כולם ותפקידו לגרום לנו להיזהר במקומות בהם
אפשר ליפול ולהיפגע.
היכולת לחוש פחד וחרדה היא מנגנון הגנה הכרחי לחיים הקיים בכולנו. חרדה הופכת להיות בעיה המחייבת טיפול כאשר היא נעשית מוגזמת, ובמקום לשמור על חיינו היא מגבילה והופכת אותם לסיוט מתמשך. חרדה יכולה להופיע בצורה כרונית כמתח מתמשך ותחושה של אסון מתקרב, בצורה חריפה של התקפי חרדה, או כשילוב של השניים.
אנשים רבים סובלים מהתקפים של חרדה. מי שחווה התקף חרדה זוכר אותו היטב. התקף חרדה הוא הפעלה פתאומית של פחד חריף, המתפתח במהירות ומגיע לשיאו בתוך דקות ספורות. האפיזודה מלווה בארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים: דפיקות לב, הזעה, רעד, קוצר נשימה, תחושת מחנק, כאבים בחזה, בחילה, כאבי בטן או פרפרים ולעיתים אף דחף לשלשל, סחרחורת או תחושה של עילפון מתקרב, תחושות של ניתוק מן המציאות או מן העצמי, פחד מאיבוד שליטה או הרגשה ש"אני משתגע", פחד מוות, תחושות של נימול (כמו אחרי זריקה של רופא שיניים), צמרמורת או תחושה של גלי חום.
בהתקף חרדה התחושות הגופניות הופכות למוקד החרדה ומכאן שהחרדה היא בעצם פחד מן הפחד עצמו.
התקפי חרדה מפחידים מאוד אך אינם פוגעים במהלך החיים. מה שגורם לנזק כבד הוא הפחד מן החרדה הגורם לרבים
להימנע ממצבים או ממקומות בהם עלול להתפתח התקף. הימנעות כזו דורשת טיפול יסודי היות ובלעדיו היא עלולה לגדול ולהתרחב, לעיתים עד כדי הימנעות מיציאה מן הבית. המצב משול לתרמוסטט מקולקל בדוד חימום, שבמקום לנתק את זרם החשמל בטמפרטורה של 70 מעלות הוא מנתקו בטמפרטורה של 30 מעלות. אמנם נמנע הסיכון של נזק לדוד או של כוויות אבל מאידך, מקלחת חמה לא נקבל.
בסופו של דבר, המשימה היא למצוא איזון בין שמירה על ביטחוננו להנאה מהחיים ומיצויים.
מחקרים מראים כי הטיפול היעיל ביותר בחרדה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. שיטת טיפול זו מתמקדת בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות של המטופל תוך שימוש בשיטות למידה, זיהוי פרשנויות, אמונות ודפוסי חשיבה לא יעילים והקניית דפוסים יעילים במקומם, כמו גם שימוש בשיטות הרפיה ובחשיפה מבוקרת.
תהליך החשיפה, בדומה להרפיה, הוא תהליך של לימוד גופני ונפשי, במהלכו מאמנים את הגוף ואת הנפש להגיב אחרת למצבים מעוררי חרדה. תהליך הלימוד כולל אימון בטכניקות נשימה והרפיית הגוף, כמו גם בדמיונות מרגיעים ובמחשבות חיוביות, אימון ביצירת מרחק בין "אני מתבונן" ל"אני חווה" וכמובן גם חשיפות הדרגתיות (בדמיון ובמציאות) למקור הפחד.
כך למשל, טיפול בחרדת נהיגה יכלול, מעבר לעבודה על דפוסי חשיבה והתנהגות ואימון בהרפיה, גם תוכנית חשיפה הדרגתית ומבוקרת
לנהיגה. תוכנית חרדת נהיגה תכלול שלבים, החל בנהיגה ביום בסמוך לאזור המגורים וכלה בנהיגה בלילה באזור לא מוכר.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא יעיל בטיפול בהתקפי חרדה ובמגוון הפרעות הקשורות לחרדה כמו:
טיפול בחרדה ניתן לקיים במסגרת של טיפול קצר מועד וממוקד (שבועות עד חודשים ספורים), שעיקרו קוגניטיבי התנהגותי, או לשלבו בטיפול מעמיק יותר. כמו כן, ניתן לשלב בטיפול כלים טיפוליים כמו דמיון מודרך, EMDR, פסיכודרמה, קלפים טיפוליים ועוד.
התיאור הבא ממחיש התמודדות עם חרדת נהיגה:
לאחר שנים שבהן עשיתי הכול כדי להימנע מלשבת ליד ההגה, הגיע הרגע בו החלטתי לעמוד מול הפחד שלי ולהתמודד איתו. יש לי רישיון נהיגה מאז גיל עשרים. בשנות העשרים נהגתי פה ושם אבל תמיד פחדתי מהכביש. אחר כך עברתי לתל אביב ועשר שנים לא הייתה לי מכונית. איכשהו החרדה מלנהוג הלכה וגברה ובגיל שלושים, כשעברתי חזרה למושב, כבר לא הייתי מסוגלת לנהוג בכלל. כשנולד בני הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת לחזור לנהוג ואז החלטתי לפנות לעזרה.
קבעתי עם תמר עשר פגישות. החלטנו שבתום התהליך אני אנהג לבדי, בבוקר, עד ירושלים. הכביש לירושלים עם כל הסיבובים, הפקקים והעליות הכי הפחיד אותי. תוכנית החשיפה שלי התחילה בנהיגה ביום בתוך המושב עם הבן שלי או בלעדיו, המשיכה בנהיגה מחוץ למושב, אחר כך הוספנו גם נהיגה בלילה ואז התחלנו להגדיל מרחקים, גם לכבישים שאני לא מכירה. הפחד הכי גדול שלי היה ללכת לאיבוד. פחד נוסף היה לקבל התקף חרדה תוך כדי נהיגה, במיוחד עם הבן שלי.
בטיפול התאמנו על שליטה בתחושות של הפחד. אצלי זה בעיקר הרגשה שאין לי אוויר ואני עומדת להתעלף. המשכתי להתאמן גם בין הפגישות. לפני כל יציאה לכביש התאמנו קודם בדמיון על כל שלב בנסיעה ואפילו דמיינתי הרגשת חרדה באמצע נסיעה. היה גם EMDR, שלא הכרתי קודם, שעזר לי להירגע. חיפשנו פתרונות לכל התסריטים שלי על צרות אפשריות בדרך שמאוד הרגיעו אותי.
בפגישה האחרונה קצת פישלתי וביקשתי עוד נסיעה אחת לירושלים עם אבא שלי. בנסיעה האחרונה לחברה בירושלים אפילו הלכתי לאיבוד והגעתי בטעות לקריית יובל. נלחצתי אבל עצרתי בצד, הרגעתי את עצמי והתקשרתי לחברה שתנחה אותי עד לביתה.
היום אני נוהגת, עדיין לא מתלהבת מנהיגה, אבל זה בשליטה ואני לא מוגבלת. לפני נסיעה למקומות שאני לא מכירה יש לי פרפרים בבטן אבל הרבה פחות מפעם.
